כדורגל דיאלוגי
18/03/2017
יום העצמאות של הילדים
26/05/2017

יריד בעגול

בשנה האחרונה יש שיעור שנקרא "בידיים שלנו" ובו צוות של ילדות (מקבוצות קשת וגלקסיה) שבחרו להיות חלק מקבוצה שלומדת על אחריות, מנהיגות והובלה. לאורך השנה הילדות בקבוצה למדו לעבוד ביחד, לקיים דיון קבוצתי, ולהצליח לעבור תהליך של קבלת החלטות. מספר פעמים עלו בקבוצה כמה נושאים לטיפול – בחלקם טיפלנו טוב ובחלק פחות הצלחנו, וכמו כן הן קיבלו אחריות על הסיורים להורים אותם הן הדריכו לאורך כל השנה.

לפני פסח עלה מתוך הילדות רצון להצליח להפיק אירוע שלהן – אירוע שיבוא מתוך רעיון שלהן ולא מתוך צורך של העגול, שהן יבחרו ויפיקו. שם עלה הרעיון של יריד בכסף אמיתי ונבחר משתי סיבות מרכזיות – הסיבה הראשונה הייתה דווקא בגלל שזה "על אמת" (להבדיל מיריד פורים שיש בו כסף מזויף). והסיבה השנייה הייתה האפשרות של כל אחד לעשות את הדוכן שלו, על פי בחירתו או בחירתה, עם או בלי חברים. להיות אחראי ב 100% אחוזים על הסחורה, על השיווק, על הקשר עם הקונים. בדיונים סביב הרעיון עלו הקשיים שעלולים לצוץ – ילדים שיביאו פחות כסף מאחרים, ילדים שלא ייקנו מהם, תחרות ועוד. לכן גם הגענו להסכמה על מה מותר ואסור למכור (והיה את הרישום ביום שלפני כן) ועל סכום הכסף שמותר להביא. ילדות בידיים שלנו לקחו אחריות על ההסברים במעגלים, על המכתב להורים (שקיבלתם) ועל סידור וניקיון בסוף היריד.

בשיחה בתוך צוות החונכים עלו לקראת האירוע חששות דומים לאלו שעלו עם הילדות. אך יחד עם החששות יכולנו לראות שיוזמה של ילדים, כזו שבאה מהם, מרגשת אותם, שיש בתוכה רגישות לקשיים ולבעיות שעלולים לעלות, ושהילדים היוזמים באים עם הרבה נכונות לעזור ולפתור ולוקחים אחריות על כל הפרויקט – היא יותר מהכל דבר מבורך שתומך בגדילה ובהעצמה לא רק של הילדים שמובילים את הפרויקט הזה – אלא גם בכל שאר הילדים שרואים את האפשרות להיות יוזמים, אחראיים, יצירתיים. המקום שלנו, כמבוגרים שמאמינים בטוב שלהם הוא לפעמים להניח לרגע את החששות בצד, לשמור לעצמנו את כל מה שאנחנו יודעים יותר טוב מהם שעלול לקרות – ולתמוך. הרי אם בכל פעם שילד היה לומד לרכוב על אופניים הוא היה שומע מהוריו רק על הסכנות והאיומים הנשקפים לרוכב האופניים, מין הסתם הוא היה מוותר על התענוג… והאחריות שלנו כמבוגרים היא לדעת לפעמים דווקא לא להזהיר ולהגיד מה עלול לקרות, לשמור את הפחדים לעצמנו ולאפשר לילד לנסות, ליפול, ובסופו של דבר אחרי מספר כזה או אחר של שפשופי ברכיים – להצליח. מתוך העמדה הזו בחרנו לאפשר את היוזמה הזו, תוך כדי שאנחנו יודעים שנהייה שם כדי לתמוך , לתווך, ולעזור לכל מי ובכל מה שיהיה צורך.

בפועל הגיעו לבית העגול ביום רביעי שעבר 75 ילדים מרוגשים, רובם עם יצירות מרהיבות ומעדנים למכירה, וחלקם רק עם כסף לקנייה, ולמרות ההתרגשות והפיתויים הצליחו לשמור את כל הדברים הטובים עד לסוף מעגל בוקר. אחרי מעגל בוקר כמו במטה קסם השטיח האדום ועוד מספר מחצלות הפך לשוק שוקק חיים. חלק מהילדים רק קנו, אחרים בקושי עזבו את הסחורה, דוכנים אחרים לקחו הפסקות ארוכות למרות הביקוש. היו מבצעים, החלפות, שיקול דעת (במה יותר כדאי להשקיע???) אסטרטגיות שונות של ניהול כספי – לחסוך הכל עד לסוף היריד ואז לקנות? ומה עם יגמרו הדברים השווים? או אולי להשתמש בכל שקל שנכנס לקופה מיד? בירידים משותפים האם להתחלק חצי חצי או לחלק לפי המוצרים של מי נמכרו יותר? הייתה נדיבות (ללכת לקנות מילד או ילדה שנראה שלא קונים מהם הרבה) או לתת כסף למישהו שאבד לו הכסף או נגמר (לי לפחות 4 ילדים הציעו כסף כשהבינו שנגמרו לי 15 השקלים שהבאתי). ויחד עם אלו היה גם תסכול אצל מי שלא הצליח למכור, ילדים שנגמר להם הכסף וקיבצו נדבות, כסף שאבד, 2-3 מריבות על חלוקת ההכנסות בין שותפים, והיו ילדים שהיה להם קשה ומבלבל. והכל ביחד, בסך הכל, היה כל כך מקסים, ונוגע ללב, חי וזורם ומרגש. חוויה מעצימה ומרגשת. השבוע עשינו שיחת סיכום בצוות בידיים שלנו והילדות העלו שלוש מסקנות: 1. שעדיף לעשות את היריד כשפחות חם (הרבה דוכנים נאלצו לעבור ממקום למקום יחד עם הצל, ובסוף היריד החום הקשה על שלב הסידור והניקיון) 2. צריך לדאוג שיהיה מקום טוב ובולט לכל הדוכנים כי היו כאלה שכמעט לא ראו אותם. 3. צריך למצוא דרך לקבל קרדיט על כל העבודה שהם עשו.

בעקבות היריד הגיעו אלינו כל מיני שאלות של הורים – למה צריך את זה בכלל? למה ללמד את הילדים צרכנות? למה ילדים כל כך צעירים שאין להם מושג בכסף צריכים להשתמש בכסף אמיתי? ובעיקר – מה לומדים מזה? אז אני אנסה לענות –

למה צריך את זה בכלל? כדי להיות נאמנים למסר שלנו לילדים שכאשר הם באים עם רצון ומוכנים להשקיע בו ולקחת בחשבון את המורכבות או הקשיים שעלולים להתלוות – אנחנו נהייה שם כדי לתמוך, לעודד ולאפשר.

למה ללמד את הילדים צרכנות? צרכנות, היא כמו מין, אלימות, מסכים, או תזונה, וכמו הרבה דברים אחרים שההתמודדות איתם היא מורכבת ומעלה קשיים רגשיים, מטענים חששות. אלו נושאים שיש לנו, המבוגרים, הרבה שאלות עליהם, נושאים שמאתגרים גם אותנו וגם לנו הרבה פעמים אפילו השיחה עליהם קשה. ולמרות זאת הם נמצאים כאן, בעולם הזה, והילדים שלנו, אם נרצה ואם לא, גם אם ננסה לדחות ולהגן, פוגשים אותם בצורה ישירה או סמויה כל הזמן.

הילדים שלנו אולי לא מבינים עד הסוף מה ההבדל בין קפיטליזם לסוציאליזם אבל הם ערים למתח בבית סביב הקושי או הרווחה הכלכלית בבית, לדעות שלנו על תרבות הצריכה, להמוני פרסומות סמויות או גלויות, הם שומעים את הספקות שלנו לגבי האם זה הזמן לקנות קורקינט חדש או למה את צריכה עוד בובת עיניים גדולות. גם אם הם לא יודעים לעשות 5 ועוד 5 ולא ממש מבינים את ההבדל בין מטבע של 10 שקלים לאחד, הם בהחלט מרגישים עד כמה כסף הוא עניין טעון ומשמעותי בעולם הזה. ומתוך כל מה שקורה סביבם הם מגבשים דעה, את החוויה שלהם, לעיתים מבלי שאף אחד יידבר איתם גלויות על הפיל הכסוף שבחדר – החברה המודרנית שכסף, אם נרצה או לא, הוא חלק כל כך משמעותי בה. לקראת סוף היריד שאלתי כמה וכמה ילדים איך היה להם – התשובה שקיבלתי מכולם הייתה מאוד דומה למרות שהפרטים היו שונים: הרווחתי כך וכך כסף ובזבזתי כך וכך כסף. כשניסיתי לברר על מה הם "בזבזו כסף" התשובה הייתה על דברים שקנו – דברים ששמחו אותם, היו יפים או טעימים בעיניהם. דברים שהם קנו בכסף שהם הרוויחו ולפחות חלקם הכינו או שותפים מלאים בהכנה שלהם – ובכל זאת הם קראו לזה בזבוז. אך כששאלתי אותם האם זה בזבוז לקנות משהו שמשמח אותי הם די התבלבלו. כן, היה טעים, כן רציתי את זה, ובכל זאת – בזבוז. בעיקר היה לי חבל לראות איך הרגע של השמחה לקנות את הדבר שרציתי הופך כל כך מהר לסוג של אשמה או שיפוט או חרטה – זה היה בזבוז. נקודה למחשבה בשבילנו, המבוגרים, על התפיסה שלנו של מה זה בזבוז ועל מה שווה או לא שווה להוציא כסף.

למה ילדים כל כך צעירים שאין להם מושג בכסף צריכים להשתמש בכסף אמיתי? טוב, זה המשך לשאלה הקודמת – בואו נלמד אותם להשתמש בכסף אמיתי – לא כי הם צריכים ללכת לבנק מחר, אלא כי כסף חי וקיים בעולם הזה וראוי שתהייה לנו עם הילדים שלנו שיחה גלויה ובריאה על מקום שלו, על איך להשתמש בו, על הטוב ועל הפחות טוב שהוא מביא. וכדאי שהשיחה הזו תהייה אתנו, המבוגרים שאוהבים ומכירים אותם לפני שהם מפנימים מסרים מהעולם בלי שאף אחד יסביר להם את המורכבות.

ובעיקר – מה לומדים מזה? האמת שלמידה ממש לא הייתה המטרה. יש מקום חשוב בעולם לעשות, להתנסות וליהנות מדברים מבלי שתהייה להם מטרה של למידה (או כל מטרה אחרת). באמת. היה רצון לאפשר למארגנים לארגן ולילדים ליהנות. אבל אחרי כל מה שכתבתי אני יודעת שהייתה באירוע הזה אפשרות עצומה של למידה בכל כך הרבה רמות של יחסים, השקעה, חשבון, תקשורת, הצלחה, כישלון, התפשרות, התמדה, אכזבה, מה קשה לי, מה אני יכולה ועוד ועוד.

ולמידה בשבילנו – בואו נדבר עם הילדים שלנו. גם על כסף. אני חושבת שכל אחד מאתנו כהורה יהיה מופתע לשמוע כמה דעות, רעיונות ואשליות יש לילדים שלנו על הנושא הזה, שאת כולם הם ספגו מאתנו ומהעולם מבלי שבכלל שמנו לב.

מזמינה אתכם לשאול את הילדים שלכם מה הם יודעים וחושבים על הנושא הזה (לא להסביר, רק להקשיב למה שהם כבר יודעים) – האם כסף זה חשוב? למה? האם כסף זה טוב? למה? האם זה רע? למה כדאי לקנות דברים? או למה לא כדאי? מה זה לחסוך? מה זה לבזבז? מתי קונים משהו וזה לא בזבוז? מה שווה לעשות בשביל להרוויח כסף? מה לא שווה? כסף זה משמח? זה מדאיג? מי דואג בגלל כסף אצלנו בבית? במשפחה שלנו יש מספיק כסף? מי מרוויח כסף במשפחה שלנו? על מה אנחנו מוציאים כסף במשפחה שלנו?

באהבה והערכה עמוקה על ההתמסרות שלכם להורות לומדת בעולם מאתגר,

סיגול

[/one_third]